דברי פי חכם חן - עשרת המכות

לקט מפרשים

מופלאים, מעניינים ולא ידועים על עשרת המכות!

אשה אחת היתה יולדת במצרים שישים ריבוא [600,000]. (מדרש תנחומא פקודי ט', ומדרש אגדת בראשית [מהתנא רב חבירו של שמואל ירחינאה] פרק ה')

אפילו מי שהיה בחדרי חדרים ראה את היאור נהפך לדם. (מגלה צפונות ז', כ' [כ"ז ע"א])

היאור לא נהפך לדם ורק כשהמצרי היה שואב מים היה נהפך בכדו לדם. (ליקוטי שושנים [לר' מאיר מזולקווא] פרשת וארא בשם ר' נפתלי הרץ אב"ד לבוב [וכן הובא בפני דוד [להחיד"א] וארא אות ז'] ויתכן שמשמע כן אף בספר הישר פרשת בא ובמשנת רבי אליעזר פי"ט ובפירוש ר' סעדיה גאון עה"ת בתחילת פרשת וארא-מכה ראשונה)

היאור נהפך רק למראה דם וטעמו היה טעם מים. (דעת זקנים לבעלי התוספות ופירוש התורה לר' חיים פלטיאל [תלמיד-חבר של מהר"ם מרוטנבורג] ז', י"ח)

היאור נהפך לדם רק לפי שעה ואח"כ חזר לקדמותו. (ריב"ש וחזקוני ור' יוסף בכור שור ור' יוסף קרא [תלמיד-חבר של רש"י] ז', כ' וכן הובא בטור עה"ת ז', כ"ב ובמושב זקנים לבעלי התוספות ובפירוש התורה לר' חיים פלטיאל [תלמיד-חבר של מהר"ם מרוטנבורג]ז ז', כ' ובמנחת יהודה [לר' יהודה ב"ר אליעזר] ובריב"א ובהדר זקנים לבעלי התוספות ז', י"ז)

בשעה שלקה היאור ונהפך לדם לקו אף כל המים שבעולם ומיד חזרו לקדמותם. (מדרש תלפיות סוף ערך 'דם' וכן כתב בחוט של חסד [לר' אליהו הכהן] ח', י"ג [נ"ח ע"ב] ושם י"א, ה' [ס"ב ע"ב] וכן הועתק מספר הכבוד [לר' יהודה החסיד] וכן הובא בספר קושיות [לאחד מן הראשונים באשכנז בן דורם של תלמידי מהר"ם מרוטנבורג] אות רל"ג)

דגים גדולים שהיו ביאור לא מתו במכת דם. (צפנת פענח ז', י"ח)

פרעה לא ניזוק במכת דם. (מדרש הגדול ומשך חכמה ז', כ"ג ומשנת רבי אליעזר פי"ט וכן במדרש שואל ומשיב-וארא ובראשית רבתי [לר' משה הדרשן] ל"ה, כ' ויתכן שמשמע כן אף בשמו"ר ט', י"א)

הדם נעשה למצרים כאש שורף ומחמת כן היה בכל מצרים עשן. (ריטב"א על ההגדה ד"ה 'ובמופתים' בשם מדרשו של ר"ש [מכילתא דרשב"י])

מים שמתחת לקרקע לא נהפכו לדם. (חזקוני ומושב זקנים לבעלי התוספות ז', כ' ואבן עזרא ז', כ"ב ורבינו בחיי ז', כ"ג וכן הובא באברבנאל ז', י"ד וברלב"ג ז', כ"ב)

מים מלוחים לא נהפכו לדם. (מדרש הגדול ז', כ"ד ומשנת רבי אליעזר פי"ט ובפירוש ר' סעדיה גאון עה"ת בתחילת פרשת וארא-מכה ראשונה וכן הובאו דבריו ברבינו בחיי ז', כ"ד ובמלבי"ם ז', כ"ב וכן בהכתב והקבלה ז', י"ט)

אפילו דם צבי ואיל שהיה בידי ישראל היה נהפך למים במכת דם. (זכרון אבות עמ"ס אבות [לר' אליעזר נחמן פואה - תלמיד הרמ"ע מפאנו] פ"ה מ"ד. ובאבן עזרא ז', כ"ד הביא מי שאומר שהמים היו ביד המצרי אדומים כדם ונתלבנו ביד הישראלי)

בתחילת המכה כשהיה מצרי שותה מכלי אחד עם ישראל היה שותה מים ולא נהפך לדם. ('מדרש בחידוש' על ההגדה [לר' אליעזר נחמן פואה - תלמיד הרמ"ע מפאנו])

הצפרדעים היו מתבקעים במים וצובעים אותם בדם. (ש"ך עה"ת ז', כ"ח)

צפרדע אחת בלבד עלתה מן היאור והיתה גדולה כשיעור כל ארץ מצרים והיו המצרים דורכים עליה. (מגלה צפונות ח', ב' [כ"ז ע"א] ע"פ המדרש בשמו"ר י', ד')

עם הצפרדעים והארבה הגיעו גם נחשים ארסיים שהרגו במצרים. (בעל הטורים י', י"ז)

במכת צפרדע היו צפרדעים שנבראו מהמים בלי אב ואם. (דעת שלום על פרק שירה ח"ג [שירת הצפרדע אות ג'] ע"פ דברי אבי הרלב"ג [ר' גרשון ב"ר שלמה הקאטלוני] בספר שער השמים מאמר שביעי)

מכל טיפת זיעה שיצאה מהמצרים נבראה צפרדע. (ספר הישר פרשת בא ובסדר הדורות ב"א תמ"ז ובילקוט מעם לועז ח', ב')

כל מקום שהיה שם עפר והיה נוגע בו טיפה של מים היה נעשה צפרדע. (שמו"ר י', ג')

הצפרדעים היו רק במקום מים שהיה ביבשה ולא על היבשה עצמה. (רד"ק תהילים ק"ה, ל')

הצפרדעים היו מגיעים רק לחדר השינה של פרעה ולא של עבדיו. (זוהר וארא ל' ע"א)

הצפרדעים לא היו נכנסים לתנורי המצרים מלבד לתנור פרעה. (כלי חמדה [לר' משולם יששכר הורוויץ] פרשת וארא [ל"ג ע"א])

אם מצרי היה מכה צפרדע היו יוצאים ממנה 600 צפרדעים נוספות. (זוהר וארא ל' ע"א ע"פ גירסת הש"ך עה"ת ז', כ"ח)

במכת צפרדע באו כל החיות המושלכות והמשכלות שבים. (מדרש הגדול ז', כ"ו-כ"ז ומשנת רבי אליעזר פי"ט ובפירוש ר' סעדיה גאון עה"ת פרשת וארא-מכה שנייה)

במכת צפרדע באו כל הצפרדעים מכל העולם. (רש"י סנהדרין סז: ד"ה 'שרקה להם')

גם הצפרדעים שהיו אמורים להיות בבית היהודים באופן טבעי נסתלקו מבתיהם במכת צפרדע. (זכרון אבות עמ"ס אבות [לר' אליעזר נחמן פואה - תלמיד הרמ"ע מפאנו] פ"ה מ"ד)

מקול הצפרדעים היו מתים תינוקות וילדים. (זוהר וארא כ"ט-ל')

הצפרדעים היו מדברות עם פרעה והמצרים. (שמו"ר ט"ו, כ"ז וכן בילקו"ש תהילים רמז תת"כ ובמדרש שוחר טוב על תהילים ע"ח, י"א)

החרטומים לא לקו במכת צפרדע ובמכת ערוב. (אבן עזרא ט', י')

בשעה שמשה התפלל על דבר הצפרדעים שתקו הצפרדעים. (מאור ושמש [לר' קלונימוס קלמן הלוי אפשטיין] ח', ח' [ס"ג ע"ב])

הצפרדעים שהיו בגוף האדם ובבית המלך סרו מהמצרים ולא מתו. (אמרי נועם [לר' יעקב דיליישקאש] ח', ט' [י"ב ע"א] וכן הובא בפענח רזא ח', ט' וכן כתב בפירוש התורה לר' חיים פלטיאל [תלמיד-חבר של המהר"ם מרוטנבורג] ח', ט')

המצרים ניזוקו מהצפרדעים אחרי שמתו יותר מהזמן שהיו חיים. (מדרש הגדול ח', כ"ז)

הכינים היו גבוהים חמש אמות. (ספר ציוני [לר' מנחם ציוני] פרשת וארא בשם המקובלים)

לכל מצרי ומצרי היו עשרה קבין של כינים [כ-14 ק"ג, ואפשר שלדעת החזו"א הוא כ- 24 ק"ג]. (רבינו אפרים עה"ת ח', י"ב וכן כתב מהר"א מגרמייזא [והובא בספר זרוע ימין על ההגדה להחיד"א]).

אדם ובהמה שיסודם מן העפר (רמב"ם פ"ד מהל' יסודי התורה ה"א) היו מולידים כינים כעפר הארץ ממש. (שיורי מצווה [לר' אברהם מונסונייגו] ח', י"ג ובפירושו על ההגדה במכת כינים וחוט של חסד [לר' אליהו הכהן] ח', י"ג [נ"ח ע"ב] ובעיני העדה [פ"ט ע"א] וכן כתב באר מים חיים [לר' חיים מצ'רנוביץ] ח', י"ג שגם מהאדם עצמו נתהוו הכינים)

גם עפר ממצרים שהיה בארץ אחרת היה נהפך לכינים. (מהרי"ל דיסקין בראשית מ"ז, ל')

הכינים לא סרו מהמצרים ונשארו בכל אנשי הדור ההוא לעולם. (מלבי"ם ח', י"ד וכן בפירושו לתהילים ק"ה, ל"א)

אם המצרים היו בורחים לים היו הכינים באים בהם שם ונלחמים עמהם. (בעל הטורים ח', י"ד)

בארמון פרעה לא היתה מכת כינים. (חזקוני ור' יוסף בכור שור ח', ט"ו. וכן כתב במדרש הביאור [לר' סעדיה אלדמארי] וארא עמ' ש"ו שפרעה לא נפגע במכת כינים. וכן בבראשית רבתי [לר' משה הדרשן] ל"ה, כ' [סוף דף קי"ז] כתב שמכת כינים לא נגעה בפרעה בגופו)

מכות דם, צפרדע וכינים היו גם בבני ישראל. (אבן עזרא ז', כ"ד וכן הביא הרלב"ג ח', י"ח ובטור עה"ת ז', כ"ה. ובש"ך עה"ת ח', י"ב ובריטב"א בפירוש ההגדה ד"ה 'דבר אחר ביד חזקה שתים' וברמב"ם [וברבינו יונה] ובמאירי ובפירוש מגן אבות [לרשב"ץ] באבות פ"ה מ"ד וכן בילקוט מעם לועז ח', י"ד כתבו שהכינים היו גם בארץ גושן אצל בני ישראל)

מכות כינים, שחין וחושך היו משמשות ביחד, כך שבכל מכה היו גם שתי המכות האחרות. (ראבי"ה בפסחים סי' תכ"ד בשם הריב"א [ר' יצחק ב"ר אשר] וכן בכסף מזוקק [לרי"ף ד"עין יעקב"] דרוש א' לפרשת בא [ס"ד ע"א] וכן בהגהות מיימוניות על נוסח ההגדה ובדעת זקנים לבעלי התוספות ז', כ"ה וברבינו אפרים י"א, ט' ובמטיב נגן [ליעב"ץ] על ההגדה ד"ה 'רבי יהודה היה נותן' ובזרע שמשון סוף פרשת וארא ובחתם סופר פרשת וארא עמ' ל"ה [תקס"ג] ופרשת בא עמ' נ"ג [תקס"ה] ועוד...)

הערוב בא בזמן שעפר הארץ היה עדיין כינים. (שפתי דעת [לבעל ה"כלי יקר"] פרשת בא ד"ה 'ובמזמור ק"ה' [מאמר צ"ד (צ"ה)]. ובזרע שמשון פרשת בא ד"ה 'ועוד' [ס' ע"א] כתב שהערבוב של מכת ערוב התחיל כבר באמצע מכת כינים)

מכת ערוב היתה רק עם זאבים שטורפים בלילות. (רשב"ם ח', י"ז)

במכת ערוב גם חיות שאינן נושכות וטורפות כגון שור וחמור הרגו במצרים. (מדרש הגדול ח', י"ז ומשנת רבי אליעזר פי"ט ובפירוש ר' סעדיה גאון עה"ת פרשת וארא-מכה רביעית וכן משמע בהעמק דבר ח', י"ז)

במכת ערוב נבראו חיות חדשות שלא היו מבריאת העולם. (חכמת שלמה [המיוחס לשלמה המלך] י"א, י"ח)

הערוב השחית הכל חוץ מבני אדם. (כן משמע ברלב"ג ח', י"ז ושם בתועלת השני בסוף פרשת וארא [ז', ג'] וכן משמע בחתם סופר ט', י"ד [תקצ"ג] ויתכן שמשמע כן אף באור החיים ח', כ')

בני אדם שהיו במבצרים ובמגדלים היו ניצולים ממכת ערוב. (ר' יוסף בכור שור ח', כ')

במכת ערוב היה [גם] חושך. (ילקו"ש תהילים רמז תת"כ ומדרש שוחר טוב על תהילים ע"ח, י"א)

עם כל מכה ומכה באה גם מכת דבר. (שמו"ר י', ב' ומדרש שוחר טוב על תהילים ע"ח, ט"ז ומדרש הגדול ט', א' ומשנת רבי אליעזר פי"ט ומכילתא דרשב"י ט', א')

במכת דבר מתו גם המצרים [ולא רק הבהמות]. (מדרש הגדול ט', א'-ג' ומשנת רבי אליעזר פי"ט ומכילתא דרשב"י ט', א' ובספר הישר פרשת בא ובכל בו בביאור ההגדה ד"ה 'ביד חזקה' וכן במלבי"ם תהילים ע"ח, נ"א וכן משמע ברמב"ן ח', ט"ו)

במכת דבר מתו גם הבהמות שהיו בתוך הבית. (רמב"ן ורבינו בחיי וכן בהעמק דבר ובטור עה"ת ט', ג')

בהמות יחידות שלא היו חלק מעדר לא מתו במכת דבר. (העמק דבר ט', ג')

גם בהמה של ישראל שהיתה צריכה למות באופן טבעי לא מתה במכת דבר. (מהרי"ל דיסקין ט', ד')

בכל מכה גם החרטומים היו עושים כמותה עד מכת שחין. (פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ח וכן בילקו"ש רמז קפ"ד [ומשמע שגם במכת כינים היו עושים כן])

השחין היה גם בעצים ובאבנים ובכל כלי המצרים. (עיני העדה ט', י"א [צ"א ע"א])

השחין נשאר בגוף החרטומים עד יום מותם. (מלבי"ם ופנים יפות ט', י"א וכן ב'מדרש בחידוש' על ההגדה [לר' אליעזר נחמן פואה - תלמיד הרמ"ע מפאנו] ובש"ך עה"ת ט', י"א בשם פרקי דרבי אליעזר. [ובבכורות מא. מבואר ע"פ דברים כ"ח, כ"ז שממכת שחין לא מתרפאים לעולם]. ובילקו"ש רמז קפ"ד כתב שכל מכה שהוסיפו (עד מכת שחין) לא נתרפאו ממנה עד יום מותם)

ממכת שחין מתו כל החרטומים. (ילקוט מדרשי תימן ט', י"ב)

פרעה לא ניזוק במכת שחין. (אור החיים ח', ד' וספורנו ט', י"ב ומדרש הביאור [לר' סעדיה אלדמארי] וארא עמ' ש"ו)

המצרים היו נחנקים וטובעים בשדה מחמת ריבוי המים שירדו עם הברד. (כלי יקר ט', י"ד)

המצרים היו מתים במכת ברד מפחד הקולות. (רבינו בחיי ט', י"ד)

בזמן ירידת הברד היה שמש ולא היו עננים. (באר יוסף [לר' יוסף צבי סלנט] ט', י"ח וכן במזבח אליהו-מדרש אליהו [לר' אליהו הכהן] פרשת וארא ט', י"ח [ע"א ע"ב])

הקולות שהיו במכת ברד היו נשמעים בכל העולם. (תוספות השלם ט', כ"ג. ובהעמק דבר ט', כ"ו כתב שהיו נשמעים הקולות אפילו בארץ גושן אצל בני ישראל)

במכת ברד לא היה כלל הפסק בין הברקים. (רש"ר הירש ט', כ"ג)

הברד ירד בהתחלה במהירות הברק וכמו כדור שיוצא מקנה של רובה. (מלבי"ם ט', כ"ה)

בכל טיפת מים שירדה במכת ברד היה שיעור של ארבעים סאה. ('מדרש בחידוש' על ההגדה [לר' אליעזר נחמן פואה - תלמיד הרמ"ע מפאנו])

הברד היה שולט רק במה שגדל בשדה יחידי ואין הרבה אילנות סביבו, אבל אילנות הגדלים ביער ובגינות לא היה הברד שולט בהם כל כך. (העמק דבר ותורה שלמה ט', כ"ה ע"פ שמו"ר כתב יד [י"ב, ד'])

הברד לא היה מזיק לעופות שבאו לאכול את בשר הבהמות שמתו [או שנשחטו] במכת ברד. (תהילות ה' על תהילים [לר' אליהו הכהן] ע"ח, מ"ח)

בשעה שהרים משה כפיו בתפילה שיפסק הברד, ירדו גבריאל מלאך האש וברדיאל מלאך הברד בארבע מאות תשעים ושישה אלפים רבבות (4,960,000,000) מלאכי השרת לתפוס את הברד שלא יגיע לארץ. (מדרש אלפ"א ביתו"ת מסכתא שטן)

הקב"ה נתן רשות למשה לבחור איזו מכה להביא במכת ארבה. (חתם סופר פרשת בא עמ' מ"ח [תקצ"א])

הארבה עלה על ארץ מצרים ביום שבת. (רבינו יואל ב"ר יצחק הלוי [חתן הראב"ן ואביו של הראבי"ה] י', י"ד ויתכן שמשמע כן אף בבעל הטורים י', י"ד [והיינו שהארבה נח בשבת על ארץ מצרים])

במכת ארבה היו 800 מיני ארבה. (מדרש שכל טוב [לר' מנחם ב"ר שלמה] בתחילת פרק י' [בפתיחה לפרשת בא ולמכת ארבה] ובסוף פרק י"א וכן כתב ספר ציוני [לר' מנחם ציוני] בתחילת פרשת בא בשם המקובלים [ואולי הוא ע"פ מש"כ בגמ' חולין סג: שישנם 800 מיני חגבים])

משה שם בקצה המטה צורות ארבה בשעה שהכה במכת ארבה. (אבן עזרא י', י"ב בשם ר' משה הכהן וכן פירש במגילת סתרים על האבן עזרא [לר' שמואל מוטוט הספרדי] וכן פירש באוהל יוסף על מרגליות טובה לאבן עזרא [לר' יוסף הספרדי] וכן פירש בצפנת פענח על האבן עזרא [לר' יוסף טוב עלם הספרדי], וכן כתב אור החיים י', י"ב שקשר ארבה אחד במטהו)

הארבה היה גם בארץ גושן אצל בני ישראל. (זרע שמשון בתחילת פרשת בא וכנפי נשרים [לר' אברהם ליכטנשטיין] י', י"ב וכן בילקוט מעם לועז י', ט"ו)

מעולם קודם לכן לא היה ארבה בארץ מצרים. (ש"ך עה"ת י', י"ב וכן כתב רש"ר הירש י', ו')

עד היום הזה אין בארץ מצרים ארבה, ואם יבוא לא יאכל מיבול הארץ כלום. (רבינו חננאל עה"ת י', י"ט והובא ברמב"ן ובטור עה"ת י', י"ד וברבינו בחיי ובמנחה בלולה י', י"ט ובאברבנאל י', י"ב וכן בש"ך עה"ת י', י"ב)

הארבה בא ברוח רגילה בדרך הטבע ולא ברוח חזקה. (העמק דבר י', י"ג)

הארבה לא נכנס לבתי המצרים. (כלי יקר י', ה')

הארבה היה אוכל אף את לבושיהם ותכשיטיהם של המצרים. (מדרש הגדול י', ט"ו ומשנת רבי אליעזר פי"ט)

הארבה היה אוכל אף את בשר המצרים. ('מדרש בחידוש' על ההגדה [לר' אליעזר נחמן פואה - תלמיד הרמ"ע מפאנו])

הארבה אכל גם לחם וכל פרי מגדים. (בעל הטורים י', י"ב ודמשק אליעזר [לר' אליעזר ב"ר יהודה] אות ע"ו [נ"ב ע"ב])

הארבה היה מנקר ואוכל את עיני המצרים. (ספר והזהיר ג' ע"א וכן הובא במדרש לקח טוב-פסיקתא זוטרתא [לר' טוביה ב"ר אליעזר] ובמדרש הגדול י', ד' וכן במדרש שכל טוב וברבינו בחיי ובמושב זקנים לבעלי התוספות י', י"ז וכן הביא במזבח אליהו-מדרש אליהו [לר' אליהו הכהן] פרשת בא [ע"ה ע"ב] שמצא כן בכתב יד בגיליון ילקוט ישן וכן כתב בסמוכים לעד י', י"ב [כ"ד ע"ב])

ע"י הארבה היו המצרים נחנקים ומתים. (תורת משה [לר' משה אלשיך] י', י"ז)

הארבה שהיה מגיע למקום שאין מרעה היה מת מרעב ומבאיש את הארץ. (שיורי מצווה [לר' אברהם מונסונייגו] י', י"ז)

בכל מכה ומכה היה גם חושך. (באר יצחק [לר' יצחק אבן שאנג'י] דרוש א' לפרשת בא [קי"ג ע"ב])

בזמן מכת חושך אפילו בלילה היה אור לישראל. (כלי יקר וש"ך עה"ת י', כ"א ובלחם מן השמים [להחיד"א] י', כ"ב [פרשת בא אות י"ח] וכן בנחל קדומים [להחיד"א] פרשת בא אות ח' [י', כ"ג] בשם רבינו אפרים וכן במשנת רבי אליעזר פי"ט)

במכת חושך היה למצרים אור גדול. (ש"ך עה"ת וקדושת לוי י', כ"א ובמלבי"ם ובארץ חמדה [למלבי"ם] י', כ"ב וכן במגלה צפונות י', כ"א [ל"ג ע"א ול"ז ע"א])

בכל זמן מכת חושך היו המצרים מוכרחים לסתום את נקבי האף והפה בכדי שלא ימותו. (רלב"ג י', כ"א וכן בילקוט מעם לועז י', כ"ב)

במכת חושך לא הופיעו אפילו כוכבים. (ילקוט מעם לועז י', כ"ב)

במכת חושך המצרים ראו חזיונות זרות ומשונות ומלאכים רעים שהפחידו אותם וכן היו באוזניהם קולות מפחידים. (חכמת שלמה [המיוחס לשלמה המלך] י"ז, ו' וכן הביא בהכתב והקבלה י', כ"ג)

גם ביום השביעי של מכת חושך היה חושך. (במדרש לקח טוב-פסיקתא זוטרתא [לר' טוביה ב"ר אליעזר] ח', י' ומדרש שכל טוב [לר' מנחם ב"ר שלמה] ח', ח' וכן באור החיים ח', ד'. ובגליון ר' ישראל מברונא י', כ"ב כתב שביום השביעי היה חושך כמו בשלושת הימים הראשונים. ובשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתי"ג כתב שביום השביעי היה החושך הולך וחסר. ובמדרש לקח טוב-פסיקתא זוטרתא [לר' טוביה ב"ר אליעזר] י', כ"ג וכן במדרש שכל טוב ז', כ"ה וכן בילקוט מדרשי תימן י', כ"ב כתב שביום השביעי התחיל להאיר)

גם ישראל לא היו יכולים להיכנס ולחפש בבתי המצרים בשלושת הימים האחרונים מפני עובי החושך. (גיליון ר' ישראל מברונא ונחלת יעקב [לר' יעקב מליסא] י', כ"ב)

בשלושת הימים הראשונים של מכת חושך המצרים היו יכולים לראות לאור נרות. (אבן עזרא בפירוש הקצר י', כ"ג ובמשנה לעזרא שם. ובאור החיים ח', ד' כתב שבשלושת הימים הראשונים היו מדליקים עששיות ופנסים להאיר)

המצרים יכלו לזוז ולקום ממקומם במכת חושך ורק לא יצאו מביתם. (אבן עזרא בפירוש הקצר י', כ"ג ובמשנה לעזרא שם. ובהגיון לבבי [לר' משה מקאסוב] פרק ח' כתב שבמכת חושך היו יכולים לקום רק שלא קמו כי ממילא לא היו יכולים להדליק נרות)

למצרים שהיו בארץ גושן היה אור. (תפארת יהונתן [לר' יהונתן אייבשיץ] י', כ"ג [נ"ח ע"א])

בין היום והלילה בזמן מכת חושך היה מבדיל משהו מן האור. (מדרש מאור האפילה [לרבינו נתנאל בן ישעיה] פרשת בא עמ' ר"ה)

פרעה חשב שכל אחד ואחד מהמצרים קיבל סטירה במכת חושך וזה חלק מהמכה. (מהרי"ל  דיסקין י', כ"ט)

בני ישראל האכילו את המצרים בזמן מכת חושך. (העמק דבר י"א, ב')

כשהמצרי היה מכחיש חפץ שיש ברשותו היה החפץ מכריז: "אני כאן"! (תוספות השלם י"א, ב')

כשסיים משה להזהיר את פרעה על מכת בכורות סטרו על לחיו ויצא. (זבחים קב. [וברש"י שם])

עבדי פרעה לא מתו במכת בכורות. (אור החיים י"א, ח')

אע"פ שבתיה בת פרעה היתה בכורה היא לא מתה במכת בכורות. (שמו"ר י"ח, ג' וילקו"ש משלי רמז תתקס"ד. ובספר הישר פרשת בא וכן בסדר הדורות ב"א תמ"ז כתב שבתיה בת פרעה לא ניזוקה משום מכה מעשרת המכות [ומשמע מכאן שגם בנות לקו במכת בכורות, וכן דייק המהרי"ל])

גם מי שלא רצה שישראל יצאו ממצרים מת במכת בכורות אפי' שלא היה בכור. ('מדרש בחידוש' על ההגדה [לר' אליעזר נחמן פואה - תלמיד הרמ"ע מפאנו])

אפילו בהמות כשור וחמור ופרה וחזירה שלא היו בכורים מתו במכת בכורות אם היו שייכים לבכור. (אמרי שפר [לר' יאודה שמואל פרימו] בדרוש לפרשת בא [י"ז ע"א])

הקב"ה שלח על ישראל שינה עריבה בליל מכת בכורות [ואעפ"כ היו רואים בשינה את שוניאהם נחנקים]. (ילקו"ש שיר השירים רמז תתקפ"ח)

בליל מכת בכורות היה [לישראל] אור כמו יום בתקופת תמוז. (זוהר בא ל"ח ע"א)

כשבא ה' להכות בכורי מצרים ירדו עמו 900,000,000 מלאכי חבלה. (תרגום יונתן בן עוזיאל י"ב, י"ב)

במכת בכורות היה יוצא מהבכורות שמתו דם כמו בשעת שחיטת הבהמות. ('מדרש בחידוש' על ההגדה [לר' אליעזר נחמן פואה - תלמיד הרמ"ע מפאנו])

בליל מכת בכורות מתו גם מצרים שאינם בכורים מחמת המגיפה. (בית הלוי עה"ת י"ב, י"ג)

הנשים יכלו לצאת מפתח הבית בליל מכת בכורות. (פנים יפות י"ב, כ"ב)

רוב עם ישראל וכן משה ואהרן היו יכולים לצאת מפתח הבית בליל מכת בכורות, ורק זקני הדור הוזהרו שלא לצאת. (העמק דבר י"ב כ"ב [ושם י"א, ח'])

בליל מכת בכורות הוביל הקב"ה את בנ"י על עננים למקום בית המקדש. (תרגום יונתן בן עוזיאל י"ט, ד')

בשעה שאמר פרעה "קומו צאו מתוך עמי" ניתן בקולו כח והיה קולו מהלך בכל ארץ מצרים מהלך ארבעים יום. (תלמוד ירושלמי פסחים פ"ה ה"ה וכן במדרש ויושע עה"פ "ימינך ה' נאדרי בכח". ובתרגום יונתן בן עוזיאל י"ב, ל"א כתב שפרעה עמד בארמונו בקצה מצרים והיה קולו נשמע עד ארץ גושן שהיתה באמצע מצרים)

מספר כל יוצאי מצרים כולל נשים וילדים היה שני אלפים רבבות [20,000,000]. (שיטה מקובצת ב"ק פג. וכן במדרש הביאור [לר' סעדיה אלדמארי] בהעלותך עה"פ "ויהי בנסוע הארון" עמ' רצ"ח)

רק כל שניים מתוך 600,000 איש יצאו ממצרים. (סנהדרין קיא., שמו"ר ה', י"ז ומדרש הגדול ו', ח', [וא"כ יוצא שקודם יציאתם היו כ-180,000,000,000 גברים במצרים רק מגיל עשרים שנה ומעלה] ויש מי שאומר בגמ' הנ"ל שיצאו רק אחד משישים ריבוא והיינו כפול מהנ"ל)

שמות המכות היו רשומות וחקוקות על גוף המצרים [ולדעת ר' יהודה נרשמו שמות המכות בראשי תיבות]. (חידושי רי"ח [לר' יהושע חיים הלוי אפשטיין] פרשת כי תבא ז', ח' [קמ"ג ע"ב] ע"פ דברים רבה ז', ט' ומדרש שוחר טוב על תהילים ע"ח, ט' וק"ה, ח' וילקו"ש תהילים רמז תת"כ ורמז תתס"ג ובעל הטורים ג', כ' וכן בביאור הרא"מ [לר' אהרן משה פאדווא] על המדרש תהילים פרק ק"ה אות כ"ו)

ביום שבת לא שימשה שום מכה. (ר' ידידיה טיאה ווייל בשם ה"פני יהושע" [הובא בקובץ מוריה ניסן תשנ"ב])

המכות היו באים לישראל רגע אחד ומיד מסתלקים מהם. (החיד"א בנחל קדומים פרשת עקב אות ג' [דברים ז', ט"ו] וכן כתב בחומת אנך ירמיה ל"ב, כ' וכן בפני דוד פרשת בא אות ג' וכן כתב בגאולת עולם)

המכות באו פעמיים, פעם אחת כסדר הכתוב בתורה ועוד פעם באו בתערובת כסדר הכתוב בתהילים. (פירושי התורה לר' יהודה החסיד בתחילת פרשת וארא בשם אביו וכן כתבו בשמו במושב זקנים לבעלי התוספות ט', ט')

בכל מכה היו באות גם כל המכות שעברו. (מגלה צפונות י"א, ט' [ל"ד ע"ב]. ובתהילות ה' על תהילים [לר' אליהו הכהן] ק"ה, ל"א [ל"א ע"א] כתב שעם כל מכה היתה באה גם המכה שעברה, וכן כתב בחוט של חסד ח', ט' [נ"ט ע"ב] שכל המכות היו מעורבבות שכשבא שחין בא גם חושך וכינים אלא שהשחין עיקר וכן היה בכל המכות, שבכל מכה היו באים גם המכות שכבר עברו וחלפו)

כשבאו פרעה והמצרים לתוך ים סוף חזרו עליהם כל המכות שלקו במצרים. (פענח רזא י', י"ט)

החרטומים והמכשפים שהיו במצרים התגיירו ונהיו הערב-רב. (זוהר כי תשא קצ"א ע"א)